חכמת הלב-טיפול פסיכולוגי באמצעות משוב ביולוגי בקרב אוכלוסיית חולי לב
חכמת הלב
טיפול פסיכולוגי באמצעות משוב ביולוגי של השתנות קצב הלב (HRV) בקרב אוכלוסיית חולי לב.
"מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים." )משלי פרק ד' פסוק 23)
מאת: אסף גיטלר וטל בר-נוי רפפורט
לב ורגש – קשר הדוק. בספרות, בשירה ובאומנות, בחיי היום יום ובבריאותינו הנפשית והגופנית . למרות תפקידו הברור כמנוע (מיכני, ביולוגי, כימי, חשמלי) עיקרי בפעילות גוף האדם , הלב האנושי מוזכר רבות בהסטוריה גם כמקום מושבן של הרגשות. ליבנו ורגשותינו מקושרים זה לזה בתרבות האנושית לאורך הדורות, בספרות, בשירה, באומנות ובחיי היום יום. התופעה קיימת בתרבויות רבות: ובסנסקריט, למשל, המילה שפירושה "לב" משמשת בצירופים שונים גם לתיאור הנפש והתודעה. ניתן לחוש בעצמת קשר זה גם באמצעות תשומת לב לביטויים הרבים המשמשים אותנו בשגרת היום כגון: "כאב לב", "לב העניין", "לב שבור", "מילא את ליבי "….וכו'. לב הוא תוֹך,הוא אמצע של דבר, וכמובן מוקד לשיח המחשבות והרגשות. מובן מאליו שרגשות הם חלק בסיסי וחשוב בהווייה שלנו כבני אנוש, ויש להם ערך אבולוציוני גבוה. תחושת הפחד, למשל, והמצב הפיזיולוגי הנלווה אליה, מאפשרת לנו להתכונן טוב יותר לנסיבות חיים שדורשות התמודדות מאומצת. בזכותם יש לנו עלייה בלחץ הדם, בדופק ובשינוי פעילות גופנית ומוחית בהתאם למשימה, אם לשם ריכוז לקראת מבחן חשוב, או לחילופין כשעלינו לברוח ממשהו שמאיים עלינו. כמובן שגם לתחושות ורגשות חיוביים של אהבה ושמחה למשל, יש ערך אבולוציוני, מפני שהן דוחפות אותנו לקיים התנהגויות שמועילות לנו מבחינה חברתית והישרדותית: קשרים אנושיים נעימים, קשרי משפחה הדוקים ומערכות יחסים.
מחלת רינו (Raynaud) והטיפול בה באמצעות ביופידבק
פוסט זה לקוח מספרו של ד"ר ארנון רולניק : "ביופידבק היזון חוזר וחזרה לאיזון"
מחלת ריינוד ((Raynaud תוארה לראשונה ע"י Maurice Raynaud, בשנת 1892. מדובר בהפרעה המאופיינת בהתקפי כיווץ כלי-הדם ההיקפיים בגפייים. המחלה מתבטאת בשינוי תלת שלבי בצבע אצבעות הידיים והרגליים. תחילה מופיע חיוורון הנגרם מהתכווצות עורקיקים. בשלב השני מתפתח כיחלון הנקשר לירידת רמת החמצן ועליית רמת דו-תחמוצת הפחמן ברקמות. בשלב השלישי, המופיע אצל מיעוט החולים בלבד, מתרחשת התרחבות משנית של עורקיקים וורידונים, וחזרת זרימת הדם לאזור הפגוע המתבטאת באודם המלווה בתחושת עקצוץ. בהמשך חוזר העור בהדרגה למצבו הרגיל.
במספר מקרים הלבנת העור מערבת איברים נוספים כגון תנוחי האוזניים, הלחיים או קצה האף. משך ההתקפים נע בין דקות לשעות ומלווה בתחושת קור, כאב ניכר וקושי בהפעלת הידיים. במקרים חמורים במיוחד התכווצות ממושכת של העורקיקים עלולה לגרום לנזק נמקי והתכייבויות של קצות האצבעות.
יש להבחין בין מחלת ריינוד לבין תיסמונת ריינוד. בעוד שהגורמים למחלת ריינו אינם ברורים דים, תסמונת ריינו מתפתחת באופן משני לבעיות רפואיות אחרות. מחלות אוטו-אימונייות מהוות גורם שכיח להתפתחות התסמונת. לדוגמא, סינדרום ריינו מופיע בקרב 80%-90% מחולי טרשת העור, ובקרב 10%-35% מחולי זאבת אדמנתית מערכתית ((SLE. התסמונת מופיעה, בין היתר, גם בחולים הסובלים מדלקת פרקים שיגרונית, או מהפרעות במערכת האנדוקרינית.
כמו כן, גורמים סביבתיים מסוימים נקשרים להפרעה, למשל חוסר שימוש קבוע בגפה או לחילופין עיסוק במקצועות המערבים פעילות מאומצת של הידיים כגון נגינת פסנתר, או קלדנות מהווים גורמי סיכון להתפתחות התסמונת. בנוסף, לעיתים ההפרעה נגרמת כתגובת לוואי לשימוש בתרופות מסויימות, וכן נמצא כי אחוז גבוה מבין הלוקים במחלה מעשנים.
שכיחות המחלה באוכלוסיה הרחבה מוערך בשעורים של 5-10%, וקיימים הבדלי מין, לפיהם הסיכון ללקות בה גבוה פי 6-9 בקרב נשים לעומת גברים. הגיל הממוצע בו מופיעה ההפרעה הוא 40.
הגורמים הפיזיולוגיים המעורבים בהתפתחות ההפרעה אינם ברורים דים. טענתו של Raynaud כי במחלה קיימת פעילות יתר סימפתטית, נתמכה על ידי מחקר שהראה כי במצבי דחק נפשי חלה ירידה בזרימת הדם לאצבעות, ובקרב הסובלים ממחלת ריינוד הדבר מלווה בשינוי צבע העור (חיוורון, כחלון ואדמומיות).
כיווני חקירה נוספים מציעים כי חשיפה לקור גורמת לריגוש קבוצת רצפטורים המותאמת לקליטת אדרנלין (אלפא אדרנרגיים), נוירוטרנסמיטר הנקשר לפעילות המערכת הסימפטטית (ראה פרק 2). ממצאי מחקרים מורים כי קיימות רמות גבוהות של רצפטורים מסוג אלפא אדרנרגיים בטסיות הדם של הסובלים ממחלת ריינוד, בהשוואה לאנשים בריאים או הסובלים מתסמונת ריינוד. אפשר שריכוזים גבוהים של רצפטורים יגרמו לתגובתיות חריפה יותר של כיווץ כלי הדם בתנאי קור, באזורים האמורים.
גישות אחרות מדגישות מעורבות הפרעות אוטו-אימונויות בהופעת הסימפטומים האופיניים להפרעה. מדובר במצבים פתולוגיים בהם מערכת החיסון, המכוונת להתמודד עם מצבי זיהום, תוקפת את הגוף עצמו. פעילות מערכת החיסון מערבת קבוצות חומרים שונות, ובין היתר חומרים הפועלים להרחיב לכווץ את כלי הדם.
ככלל, נראה כי מחלת ריינוד נקשרת לרגישות יתר לגירויה המערכות השולטות על כלי הדם (בעיקר המערכת הסימפטטית).
הטיפול הרפואי במקרי המחלה הקלים מתמקד בשינוי הרגלי חיים (למשל המנעות מעישון או שימוש בסמי הרגעה קלים) ונקיטת צעדים מונעים, כגון הגנת הגוף מפני קור, המפחיתים את התסמינים במידה משמעותית. בנוסף, ניתן להסתייע בטיפול תרופתי המביא להקלה ב- 50% מן המקרים. במקרים חמורים מבוצע ניתוח לכריתת סעיפי המערכת הסימפתטית (סימפתקטומיה), המכוון לפגוע בעצבוב הסימפטטי באברי המטרה. יחד עם זה, מדובר בהליך חריף ובלתי-הפיך, שאינו משולל תופעות לוואי (למשל בצקתית ונפיחות).
בשנות השבעים בוצעו עבודות המצביעות על יתרונות הגישה ההתנהגותית, במיוחד הביופידבק. הטיפול בביופידבק מכוון להקנות לנבדק שליטה בדרגת הטמפרטורה הפריפרית. נמצא כי גורמים נפשיים כמו מצבי לחץ שונים, מביאים לירידת טמפ' עד ל- 13 צלסיוס בקרב הסובלים ממחלת ריינוד. התרגול מסתייע בטכניקות הרפיה ודמיון מודרך (ראה פירוט בפרק 3), במקביל לניטור רמת ערור המערכת הסימפתטית באמצעות מסירת משוב המבוסס על טמפרטורת עור. ממצאי מחקרים תומכים ביעילות השימוש בביופידבק לטיפול בהפרעה, ומורים על שיעורי הצלחה גבוהים (66%-92%).
לסיכום, השימוש בביופידבק מהווה אמצעי יעיל לטיפול במחלת ריינוד, בעיקר בליווי שיטות התנהגותיות נוספות (ובמידת הצורך בשילוב עם טיפול תרופתי). הטיפול מתאים לחולים שביכולתם לשתף פעולה באופן רצוף בביצוע התרגול. יתרונותיו של הטיפול בכך שמדובר באמצעי יעיל לטיפול בבעיה, קל ללמידה, אינו כרוך בהשפעות לוואי, וכן ניתן לערכו במשרד או בבית המטופל ע"י שימוש במכשור זול ואמין למדידת הטמפ'